צילום נשך (bitewing) הוא צילום רנטגן תוך־פומי שמציג בתמונה אחת את הכתרים של השיניים האחוריות (הפרה־טוחנות והטוחנות) בלסת העליונה ובלסת התחתונה, וגם את גבול עצם המכתשית בשתי הלסתות. השם ״Bitewing״ (״כנף נשיכה״) נובע מכך שהמטופל נושך בין שיניו לשונית קטנה שמחזיקה את החיישן. זהו הכלי היומיומי הרגיש ביותר לאיתור עששת בין השיניים (עששת פרוקסימלית), נגעים סמויים מתחת לסתימות ישנות ואובדן עצם בשלב מוקדם. המאמר הזה עוסק בטכניקה ובשיטת הצילום: איך מצלמים, איזה אזור רואים בצילום ומתי בוחרים בו. איך עששת נראית בצילום ואיך מאתרים אותה מוסבר במאמר נפרד: האם רואים עששת סמויה בצילום רנטגן?.
מה מראים המחקרים? מטא־אנליזה של מחקרים אבחוניים על עששת פרוקסימלית (בין השיניים) מצאה שלצילום נשך יש ספציפיות גבוהה במוקדים שכבר חדרו לדנטין, אבל רגישות מוגבלת בשלב המוקדם שבו העששת עדיין באמייל. במילים אחרות, הצילום לא מראה כל עששת מוקדמת, ותוצאה שלילית אינה אומרת ״אין עששת״. גם כשמחפשים עששת חוזרת בשולי סתימה, מעריכים את הצילום יחד עם הבדיקה הקלינית (Journal of Dental Research, 2016). לפי הנחיות ה־ADA משנת 2018, מוקדים מוקדמים שנראים בצילום ועדיין לא יצרו חור אפשר לטפל בהם בפלואוריד ובחומר איטום, ולא בהכרח בסתימה מיידית. לכן צילום נשך משמש גם לאיתור וגם לבחירת רמת הטיפול. קשור: טיפול בעששת · האם רואים עששת סמויה בצילום רנטגן? · מהו צילום פריאפיקלי?.
למה צילום נשך חשוב במיוחד?
המשטחים שבהם השיניים האחוריות נוגעות זו בזו נקראים נקודות מגע, ורופא השיניים לא יכול לראות אותם ישירות. עששת שנוצרת באזור הזה (עששת פרוקסימלית) יכולה להתפשט מתחת לאמייל זמן רב בלי לגרום לתסמינים. במבט מבחוץ השן נראית בריאה, אבל בפנים החור אולי כבר הגיע לדנטין. כאן צילום הנשך נכנס לתמונה: באזור המגע בין שתי השיניים החיישן ניצב בזווית ישרה לקרן הרנטגן. כך גבול האמייל־דנטין נראה בלי עיוות, ואפשר לזהות גם נגעים זעירים.
בנוסף, צילום נשך דיגיטלי:
- מאפשר למדוד את גובה עצם המכתשית, ומשמש לאבחון מוקדם של פריודונטיטיס ושל דלקת חניכיים;
- מראה עששת חוזרת מתחת לסתימות ישנות ממתכת, מחומר מרוכב (קומפוזיט) או מקרמיקה;
- יכול לחשוף עששת פנימית באמייל שעדיין לא נראית בבדיקה.
מתי מצלמים צילום נשך?
בדרך כלל ממליצים עליו במקרים הבאים:
- בבדיקה תקופתית (ביקורת): אצל מבוגרים מומלץ לצלם פעם ב־12–24 חודשים, לפי רמת הסיכון לעששת.
- אצל ילדים, בתקופת שיני החלב והשיניים הקבועות: כשהשיניים צפופות מאוד, כדי לאתר עששת פרוקסימלית מוקדם.
- בבדיקה ראשונה של מטופל חדש: כדי להעריך טיפולים קודמים ואת המצב מתחת לסתימות.
- בתכנון טיפול חניכיים: כדי להעריך אובדן עצם בשלבו הראשון והצטברות אבנית.
- לפני טיפול אורתודונטי (גשר קבוע): כדי לבדוק אם יש עששת סמויה בין השיניים שעומדות לזוז.
אצל מטופלים בסיכון גבוה לעששת (תזונה עתירת סוכר, יובש בפה, סתימות קודמות) מצלמים צילום נשך לעיתים קרובות יותר. אצל מטופלים בסיכון נמוך אפשר לצלם פעם ב־2–3 שנים.
איך מצלמים צילום נשך?
התהליך פשוט מאוד ונמשך פחות מדקה אחת:
- מכניסים לפה חיישן דיגיטלי קטן יחד עם בלוק נשיכה מיוחד.
- החיישן מוחזק בין השיניים האחוריות כך שהכתרים של השיניים העליונות והתחתונות נכנסים לאותה תמונה.
- מכוונים את קונוס המכשיר מצד הלחי אל טבעת המטרה של החיישן.
- חשיפה של כמה שניות, והתמונה מופיעה על מסך המחשב.
בדרך כלל מצלמים שתיים או ארבע תמונות נשך: לפחות אחת לאזור הפרה־טוחנות והטוחנות בצד ימין ואחת בצד שמאל. אצל מתבגרים וילדים משתמשים בחיישן קטן יותר.
מה בדיוק רואים בצילום נשך?
המבנים שנראים בבירור בתמונה:
- הכתרים של השיניים האחוריות בלסת העליונה;
- הכתרים של השיניים האחוריות בלסת התחתונה;
- האמייל, הדנטין ותא המוך;
- עששת במשטחי המגע (עששת פרוקסימלית);
- שלמות הסתימות והחללים שמתחתן;
- רמת עצם המכתשית (למחלות חניכיים);
- בעיות סגר מוקדמות שנובעות מחוסר התאמה לציר השן.
צילום נשך אינו מראה את קצה השורש. לכן כשיש חשד לדלקת בקצה השורש, רופא השיניים מפנה לצילום פריאפיקלי נפרד.
ההבדל העיקרי בין צילום נשך לצילום פריאפיקלי
מרבים לבלבל בין שני הצילומים האלה. הנה נוסחה פשוטה:
- צילום נשך = כתר + רמת העצם. לעששת סמויה ולפריודונטיטיס בשלב מוקדם.
- צילום פריאפיקלי = כתר + שורש + קצה השורש. לטיפול שורש, לדלקת בקצה השורש ולחבלות.
לפעמים צריך את שניהם באותה בדיקה. להשוואה מפורטת: מהו צילום פריאפיקלי?.
מה צילום נשך אינו מראה?
צילום נשך לא נועד להציג את הדברים הבאים:
- אורך שורשי השיניים ובעיות בקצה השורש;
- מצב העצב של הלסת התחתונה (״התעלה המנדיבולרית״);
- הסינוסים ומפרק הלסת;
- עובי העצם לקראת שתל דנטלי. לשם כך צריך CBCT (טומוגרפיה תלת־ממדית);
- עששת מתקדמת בין השיניים הקדמיות, כי צילום נשך מיועד בעיקר לאזור הפרה־טוחנות והטוחנות.
צילום נשך דיגיטלי: היתרונות
במרפאה שלנו משתמשים בחיישנים דיגיטליים במקום בסרט צילום:
- מינון קרינה נמוך ב־60–80%. פרטים נוספים במאמר מהו צילום רנטגן דיגיטלי?;
- תוצאה מיידית. אפשר לדבר על הממצאים כשהמטופל עוד יושב בכיסא;
- ניגודיות גבוהה. מסננים אלקטרוניים עוזרים לזהות עששת זעירה;
- קובץ DICOM/JPEG. המטופל מקבל אותו ב־USB או בשיתוף בענן.
האם צילום נשך מסוכן?
המינון האפקטיבי הוא בערך 0,005 mSv, פחות מקרינת הרקע הטבעית שאנחנו חשופים לה ביום אחד. לילדים משתמשים גם בסינר עופרת ובמגן לבלוטת התריס. מידע מפורט על בטיחות: האם צילום רנטגן דנטלי מסוכן?.
באיזו תדירות צריך צילום נשך?
אלה ההמלצות הכלליות (לפי איגוד רופאי השיניים האמריקאי והפרוטוקולים האירופיים):
- מבוגרים בסיכון נמוך לעששת: פעם ב־24–36 חודשים;
- מבוגרים בסיכון גבוה לעששת: פעם ב־12–18 חודשים;
- ילדים לקראת טיפול אורתודונטי: פעם ב־6–18 חודשים (לפי ההתוויה הקלינית);
- כלל כללי: לא מצלמים צילום רנטגן כשגרה מונעת בלי התוויה קלינית של רופא השיניים. יש לשמור על מינון קרינה מינימלי.
לסיכום: למה צילום נשך הוא צילום ״קטן אבל עוצמתי״?
צילום נשך הוא כלי ממוקד מאוד שעוזר לרופא השיניים לראות את מה שהעין לא רואה. הוא מאתר מוקדם בעיות כמו עששת סמויה, עששת חוזרת מתחת לסתימה ואובדן עצם בתחילתו, וכך עוזר למנוע טיפולים ארוכים ויקרים. עם הטכנולוגיה הדיגיטלית מינון הקרינה יורד למינימום והתוצאה מתקבלת מיד.
לצילום נשך דיגיטלי ולצילומי רנטגן דנטליים אחרים בבאקו אפשר לפנות למרפאה שלנו.
קביעת תור: טופס מקוון לקביעת תור. ניצור איתכם קשר תוך 24 שעות.
שאלות נפוצות (FAQ)
1. אפשר לעשות צילום נשך בבית?
לא. מכשיר הרנטגן והחיישן המתאים נמצאים רק במרפאת שיניים. שימוש בבית הוא גם בלתי אפשרי וגם מסוכן.
2. מה עושים אם החיישן מעורר רפלקס הקאה?
כשהחיישן מונח עמוק מדי בפה, אצל חלק מהמטופלים עלול להופיע רפלקס הקאה. במקרה כזה בוחרים חיישן קטן יותר או טכניקה מקבילה חלופית. בדרך כלל התחושה חולפת תוך שניות ספורות.
3. האם צילום נשך מראה את עומק העששת בין השיניים?
כן. לפי הצל השקוף לקרינה (רדיולוצנטי) אפשר להעריך את עומק העששת: באמייל, בגבול האמייל־דנטין או בדנטין.
4. מאיזה גיל אפשר לצלם צילום נשך לילדים?
בדרך כלל מגיל 4–5 ומעלה, עם חיישן קטן לילדים. ההחלטה לצלם מתקבלת לפי הערכת הסיכון לעששת של רופא השיניים.
5. כמה שיניים רואים בתמונת נשך אחת?
בדרך כלל 3 שיניים מהלסת העליונה ו־3 מהלסת התחתונה, כלומר רואים במלואם את הכתרים של 6 שיניים. לפי הצורך מצלמים סדרה של 4 תמונות, כדי להעריך את כל השיניים האחוריות בשני צידי הפה.
כותב: ד״ר בחטיאר אלייב, רופא שיניים העוסק ברפואת שיניים אסתטית ובהשתלות. המאמר נבדק על ידי רופא (עדכון אחרון: 2026-07-06).
מקורות
- Systematic review and meta-analysis of diagnostic studies of proximal surface caries — Clinical Oral Investigations, 2021
- Detecting Secondary Caries Lesions: A Systematic Review and Meta-analysis — Journal of Dental Research, 2016
- Evidence-based clinical practice guideline on nonrestorative treatments for carious lesions: A report from the American Dental Association — Journal of the American Dental Association, 2018 (ADA)
המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מחליף אבחון, בדיקה או טיפול אישיים. לקבלת החלטה המתאימה למקרה שלכם יש להיוועץ ברופא.