מהם הסימנים לכישלון של שתל דנטלי?

אלה הסימנים העיקריים לכך שהשתל נכשל: השתל זז, כאב שלא חולף או אפילו מתגבר גם אחרי שתקופת ההחלמה הראשונית הסתיימה, דימום מתמשך בשולי החניכיים, נפיחות, מוגלה, טעם רע בפה, וחלק המתכת שנחשף כשהחניכיים נסוגות. אובדן מוקדם קורה בדרך כלל בחודשים הראשונים, כשהעצם לא מתאחה עם השתל. אובדן מאוחר מתחיל שנים אחר כך, על רקע דלקת או בעיית עומס. אם סימן כזה לא חולף, אל תחכו בתקווה ש״אולי זה יעבור״. צריך בדיקה וצילום רנטגן.

נקודות עיקריות

• הסימן החמור ביותר הוא שתל שזז כשנוגעים בו באצבע או בזמן לעיסה. תמיד כדאי להיבדק במקרה כזה.
• רוב הסימנים הם ״כלליים״: לפעמים אותה תלונה נובעת פשוט מבורג שהשתחרר או מבעיה בכתר.
• לאובדן מוקדם (לפני התקנת התותבת) ולאובדן מאוחר (אחרי התקנת התותבת) יש סיבות שונות, והם גם מתפתחים באופן שונה.
• אובדן עצם יכול להתקדם בלי כאב. לכן צריך בדיקת מעקב וצילום רנטגן גם כשאין תלונות.
• כשמאבחנים דלקת מוקדם, פעמים רבות אפשר לטפל בה בלי לאבד את השתל.

למה הכוונה ב״כישלון״?

שתל דנטלי הוא עוגן מטיטניום שמחדירים לעצם הלסת. תאי העצם נצמדים לפני השטח שלו ומתאחים איתו (תהליך שנקרא אוסאואינטגרציה), והשתל משמש כשורש של השן המלאכותית. כישלון פירושו שהחיבור הזה לא נוצר בכלל, או שנוצר ואבד בהמשך.

חשוב לדעת: בספרות המדעית אין הגדרה אחת ומוסכמת ל״כישלון שתל״. שתל שזז, שתל שאיבד את החיבור לעצם ושתל שנשבר הם מקרים ברורים. לגבי שאר המקרים עדיין יש ויכוח. בפועל מבחינים בין שני תרחישים: אובדן מוקדם ואובדן מאוחר. מחקר תצפיתי גדול, שכלל יותר מ־15 אלף שתלים, מראה שבשלב האוסאואינטגרציה, כלומר בתקופה שבין החדרת השתל להתקנת התותבת, הרוב המכריע של השתלים מתאחים עם העצם. עם זאת, זו לא ערובה לגבי מטופל מסוים. התוצאה תלויה בנסיבות של כל אחד.

כישלון מוקדם

אובדן מוקדם קורה לפני התקנת התותבת, בדרך כלל בשבועות–חודשים הראשונים. הבעיה היא שהעצם לא מתאחה עם השתל. יכולות להיות לכך סיבות שונות: התחממות יתר של העצם במהלך הניתוח, יציבות ראשונית חלשה של השתל, זיהום אחרי הניתוח, עישון, ומחלות כלליות שמאטות את ההחלמה.

כישלון מאוחר

אובדן מאוחר מתגלה חודשים ואפילו שנים אחרי שהשתל כבר בשימוש. הסיבה השכיחה ביותר היא דלקת חיידקית ברקמות שסביב השתל, שנקראת פרי־אימפלנטיטיס, והיא גורמת לספיגה של העצם התומכת. יש גם סיבות אחרות: עומס שלא מתחלק נכון על התותבת, בעיות בברגים ובחלקים, ומחלות כלליות שאינן מאוזנות.

קריטריון	כישלון מוקדם	כישלון מאוחר
מתי	לפני התקנת התותבת, בחודשים הראשונים	חודשים–שנים אחרי שהתותבת בשימוש
המנגנון העיקרי	החיבור לעצם לא נוצר	החיבור שנוצר אובד
סיבות אופייניות	יציבות ראשונית חלשה, טראומה ניתוחית, זיהום מוקדם, גורמים שפוגעים בהחלמה	פרי־אימפלנטיטיס, בעיית היגיינה, גורמים הקשורים לעומס או לתותבת, גורמי סיכון שאינם בשליטה
סימנים אופייניים	כאב שלא חולף, תזוזה, נפיחות או הפרשה מתמשכת באזור הניתוח	דימום חניכיים, מוגלה, נסיגת חניכיים, אובדן עצם בצילום, ובהמשך תזוזה
מה עושים בדרך כלל	מוציאים את השתל, האזור מחלים ומתכננים יחד טיפול חדש	מטפלים בדלקת, משפרים את ההיגיינה ומתקנים את העומס. במקרים קשים מוציאים את השתל

לאילו סימנים כדאי לשים לב?

השתל או השן שמעליו זזים. שתל שהתאחה עם העצם לא אמור לזוז, ולכן כל תחושה של תזוזה מחייבת בדיקה. אבל אין סיבה להיבהל מיד: לפעמים מה שזז הוא לא השתל עצמו אלא בורג שהשתחרר, או כתר שהצמנט שלו התנתק.

כאב שלא חולף או מתגבר. אי־נוחות בימים הראשונים אחרי הניתוח היא תקינה, והיא אמורה להיחלש מיום ליום. אם הכאב מתגבר במקום להיחלש, או חוזר אחרי שכבר נרגע, זה סימן אזהרה. מה נחשב תקין בשבוע הראשון הסברנו במאמר האם השתלת שיניים כואבת.

החניכיים מדממות ונפוחות. כשהחניכיים סביב השתל מדממות גם ממגע קל, זה הסימן העיקרי לדלקת. ברקמה בריאה אין נפיחות, אדמומיות או דימום.

מוגלה, טעם רע או ריח רע. מוגלה שיוצאת משולי החניכיים פירושה זיהום פעיל. במקרה כזה אסור לחכות.

החניכיים נסוגות והמתכת נחשפת. למשל, אם באזור השיניים הקדמיות מתחיל להיראות השוליים האפורים של השתל, זו לא רק בעיה אסתטית. ייתכן שגובה הרקמה והעצם סביב השתל השתנה.

שינוי בתחושה בזמן לעיסה. תחושה שהשן ״גבוהה מדי״ כשסוגרים את הפה, כאב בזמן לחיצה או מזון שנתקע במקום שלא נתקע בו קודם הם סימן לכך שמשהו השתנה בתותבת או בשתל.

חוסר תחושה ממושך בשפה התחתונה. אחרי ניתוח בלסת התחתונה, חוסר תחושה שנמשך יותר מכמה ימים דורש בדיקה נפרדת.

חשוב לזכור: אובדן עצם יכול להימשך זמן רב בלי שום כאב. לכן גם כשאין תלונות, ביקורת קבועה וצילום רנטגן לפי הצורך הם הדרך העיקרית לעקוב אחרי מצב השתל.

חתך מפושט שמראה איזה סימן מופיע באיזה חלק של השתל. השלב המוקדם משמאל והשלב המאוחר מימין. הפרופורציות סכמטיות.

מה רופא השיניים בודק?

בדרך כלל הבדיקה נראית כך: קודם בודקים אם השתל זז. אחר כך בודקים את מצב החניכיים: מודדים בעדינות את עומק הכיס בעזרת מכשיר מיוחד (גשושית) ורושמים אם יש דימום או מוגלה. בודקים גם את התותבת, את הברגים ואת הסגר (הנשיכה). אם יש סימני דלקת, מצלמים צילום רנטגן כדי לראות את גובה העצם, ואם אפשר משווים אותו לצילומים קודמים.

לפי ההמלצות הבינלאומיות, אחרי התקנת התותבת צריך לשמור את המדידות הראשונות ואת צילום הרנטגן הראשון. בשנים הבאות אפשר להשוות כל שינוי ל״נקודת ההתחלה״ הזו.

חשוב מאוד להבין מאיפה מגיעה התלונה. דלקת חניכיים, בורג שהשתחרר, כתר שנשבר ושתל שאיבד את החיבור לעצם מחייבים כל אחד טיפול אחר. בהשתלת שיניים שמתוכננת בעזרת טומוגרפיה תלת־ממדית, מבחינים בין המצבים האלה על סמך הבדיקה והצילומים יחד.

מתי צריך לפנות בדחיפות?

במקרים הבאים אל תדחו את התור לשבוע הבא:

• השתל או התותבת זזים בצורה שרואים בעין;
• יוצאת מוגלה מהחניכיים, יש נפיחות שמתפשטת בפנים או חום, או שקשה לבלוע או לפתוח את הפה;
• הכאב מתגבר ומשככי כאבים לא עוזרים;
• הדימום אחרי הניתוח לא נעצר;
• חוסר התחושה בשפה התחתונה לא חולף.

סימנים קלים יותר שנמשכים לאורך זמן, כמו דימום בזמן צחצוח, נפיחות מדי פעם או ריח רע, אינם דחופים. ובכל זאת כדאי לקבוע בדיקה בתוך כמה ימים.

הסיבות בקצרה

בעיות מוקדמות נובעות בדרך כלל מגורמים הקשורים לניתוח ולהחלמה, ובעיות מאוחרות נובעות מדלקת ומעומס. הסיבות השכיחות ביותר הן: הצטברות רובד חיידקי סביב השתל ותגובה דלקתית של הגוף אליו, פריודונטיטיס (מחלת חניכיים) בעבר, עישון, סוכרת לא מאוזנת, תותבת בצורה שקשה לנקות, הידוק שיניים (ברוקסיזם) ואי־הגעה לבדיקות מעקב.

מה ההבדל בין שני שלבי הדלקת, מוקוזיטיס סביב השתל ופרי־אימפלנטיטיס, ואיך מאבחנים ומטפלים בהם? הרחבנו על כך במאמר מהי פרי־אימפלנטיטיס. על ההשפעה של הבריאות הכללית ושל ההרגלים כתבנו במאמר עישון, סוכרת ותוצאות ההשתלה.

יש סימן. אפשר להציל את השתל?

זה תלוי בסוג הבעיה ובשלב שבו גילו אותה. אם יש רק דלקת בחניכיים וגובה העצם נשמר, אפשר פעמים רבות להחזיר את המצב לקדמותו בעזרת ניקוי מקצועי, שיפור שיטת ההיגיינה ובמידת הצורך תיקון של צורת התותבת. אם כבר התחיל אובדן עצם, בוחנים אפשרויות טיפול ללא ניתוח ואפשרויות ניתוחיות. התוצאה תלויה בהיקף האובדן, במיקום השתל ובמידה שבה גורמי הסיכון נמצאים בשליטה.

אם השתל כבר זז לגמרי, החיבור לעצם אבד ובדרך כלל מוציאים את השתל. זה לא הסוף. אחרי שהאזור מחלים, ואם צריך גם אחרי השתלת עצם, פעמים רבות אפשר לתכנן טיפול חדש. הדבר החשוב ביותר בשלב הזה הוא למצוא את הסיבה לכישלון הראשון: האם זו ההיגיינה, העישון, הסגר או המבנה של השיקום? אם לא מבינים מה הייתה הסיבה, גם הניסיון השני עלול להיכשל באותו אופן.

איך אפשר להפחית את הסיכון?

• נקו כל יום את האזור שסביב השתל, גם בעזרת מברשת בין־שינית או מדיח פה (מכשיר שמנקה בזרם מים).
• הגיעו לניקוי מקצועי ולביקורת במרווחי הזמן שרופא השיניים ממליץ עליהם. איך בונים את המעקב הזה פירטנו במאמר טיפול ארוך טווח לאחר השתלה.
• הפסיקו לעשן או לפחות צמצמו את העישון, ושמרו על רמת סוכר מאוזנת בדם.
• אם אתם מהדקים שיניים, התייעצו עם רופא השיניים לגבי סד לילה.
• אל תתעלמו משבר בתותבת, ממרווח שנוצר בה או ממזון שהתחיל להיתקע.

שאלות נפוצות

אם השתל זז, האם בהכרח צריך להוציא אותו? לא. קודם בודקים מה בדיוק זז. לפעמים זה בורג שהשתחרר ולפעמים צמנט של כתר שהתנתק, ואת המצבים האלה אפשר לתקן. אם גוף הטיטניום עצמו זז בתוך העצם, החיבור אבד ובדרך כלל מוציאים את השתל.

אין לי כאבים, אבל אמרו לי שבצילום רואים שגובה העצם השתנה. מה זה אומר? אובדן עצם סביב שתל יכול להימשך זמן רב בלי כאב. ממצא כזה לא בהכרח מחייב טיפול, אבל צריך מעקב צמוד יותר, לבדוק מחדש את שיטות ההיגיינה ולעקוב אחרי המצב בצילומים.

אחרי כמה חודשים אפשר לומר ש״הסכנה חלפה״? אין נקודה חדה כזו. בעיות בחיבור לעצם מתגלות בעיקר בחודשים הראשונים, אבל בעיות דלקתיות יכולות להתחיל גם שנים אחר כך. לכן המעקב צריך להימשך לאורך זמן. מה משפיע על אורך החיים של שתל הסברנו במאמר נפרד.

החניכיים מדממות רק סביב שתל אחד, ושאר השתלים בריאים. מה יכולה להיות הסיבה? בדרך כלל הסיבה מקומית: המברשת או האמצעי לניקוי בין השיניים לא מגיעים למקום הזה, צורת התותבת מקשה על הניקוי, נשארו שאריות צמנט מתחת לחניכיים או שיש מרווח בין החלקים. את הסיבה המדויקת מבררים בבדיקה ובצילום רנטגן.

אם השתל אבד, אפשר להכניס שתל חדש באותו מקום? בדרך כלל כן, אבל לא מיד. קודם מחכים שהרקמות יחלימו, בודקים את נפח העצם ואם צריך מגדילים אותו. אחר כך מתכננים את הגודל ואת המיקום של השתל החדש.

לסיכום

כמעט כל הבעיות החמורות בשתלים קל יותר לפתור כשמגלים אותן מוקדם. תזוזה, כאב שלא חולף, דימום מתמשך, מוגלה ונסיגת חניכיים הם לא דברים ש״עוברים מעצמם״. גם כשאין כאב, ביקורות קבועות ומעקב בצילומי רנטגן הם תנאי חשוב לכך שהשתל ישרת אתכם שנים רבות. כשמגיעים לייעוץ כדי להעריך את המצב האישי, כדאי להביא את הצילומים הקיימים ואת המסמכים של השתל (דרכון השתל).